ב"ה
מצווה לספר על יציאת מצריים אפילו בזמן הגאולה... לכן בכל דור ודור יש יציאת מצריים מחודשת על מנת לזכור...מה לזכור?
יציאת מצריים הוא תנאי הכרחי כדי שאדם יחוש בטובה ויודה...
יציאת אור כשדים אצל אברהם באה אחרי העמידו בכבשן האש (על פי המדרש)...יוסף עולה לגדולה אחרי שהייתו בבור...
ישנו תהליך בלתי חוזר הלוך ושוב כל העת.....מן החטא לתשובה, מן העונש לגאולה, מן הטומאה לטוהר...
בדור של הורי הייתה שואה גדולה באירופה וחיסלה 5 מיליוני יהודים ו2 מיליוני ילדים ועוד עמים נוספים.. שואה זו אינה מפתיעה.
מגירוש ספרד כבר הגיע זמן הגאולה. אבל הגלות הארורה לא נתנה ליהודים לב לקום. להוציא כמה חכמים שהגיעו לארץ, צפת טבריה והייתה תור הזהב, ופרסמו וגדלו ואיחדו את כל עם ישראל תחת כנפיהם. הקב"ה המשיך להשתדל. באיי יוון תחת שלטון הטורקים קמה דונה גרציה וחתנה והצליחו לקבל זכיון מצד הטורקים להתיישב בטבריה באופן עצמאי. אך היהודים לא באו. ב-1917 הכרזת בלפור באנגליה מכריזה על הקמת מלכות ישראל בכל השטח המובטח בתורה. מן הנהר עד הנהר, מן הים עד המדבר. אך היהודים לא התרגשו. הגאון מוילנא מצליח להביא אלף מתלמידיו לארץ. הרבה לא שורדים אבל עד היום יש צאצאים של הדור הזה. הרב אברהם יצחק קוק קם לקרוא לגאולה המתהלכת. הרצל החילוני מדבר בלשון הציונות החילונית, בקרב במלכים באירופה ומקדם את הגאולה ללא שמץ של תורה. שתי מהפכות באירופה במזרח ובמערב, בעת אחת, המהפכה הצרפתית עם נפוליאון והמשטח הקומוניסטי ברוסיה, משנות את המבנה החברתי השולט של אדוני הארץ ועבדות ונותנים חירות לעם הפשוט – proletarian – ביניהם גם יהודי הגטאות מוצאים חופש ועוזבים את המסורת היקרה. מתוך כך מגיע לארץ עובדי אדמה סוציאליסטים, ויהודים קפיטליסטים ומציירים מדינה. התחילה הגאולה בעת החדשה עם תשתית תורנית חלשה. אבל היהודים עדיין לא באו. ואז קמה המפלגה הנאצית עם האנטישמיות הכואבת, ובליל הבדולח נשרפו בתי כנסת וספרי תורה. זה קידם את שריפת היהודים בתנורי גז ועוד.......... אז היהודים ברחו והגיעו בחוסר כל תוך עינויים קשים.
בתקופה הזו יש כמה יהודים שניצלו בדרך פלא וחייבים לספר על הנס הפרטי של כל אחד, כיוון שראה שמו יתברך, סיבה טובה להמשך מבורך בארץ בע"ה.
שתי משפחות הורי מש' נחמיאס מצד אבי ז"ל ומש' רוסו מצד אמי ז"ל ברחו חסרי כל, מדרום יוגוסלביה, מונסטיר, במלחמת עולם הראשונה אחרי הכבוש הרוסי. הם ברחו לשאלוניקי העיר היהודית הגדולה שבה היהודים שלטו בכל, החל מבתי המדרש ובתי הכנסת, לנמל ובנקים, לבתי חולים, ומסחר בלשון לדינו, ספרדית עתיקה עם עברית. אבל היוונים התקוממו נגד הטורקים ורצו את שלוניקי יוונית. ב-1923 עשו החלפת אוכלוסין בין יוון לטורקיה, ושלושה מליון עברו את הגבולות ושלוניקי איבדה את צביונה. מאז עד בואם של הנאצים, מחשמם, מחצית האוכלוסייה היהודית עזבה, ומ-120000 יהודים נשארו 44000. חלק עלו לארץ אך הרוב הגיע לארה"ב. ועדיין היהודים לא האמינו על הצורך ביציאת מצריים. רק 4000 ברחו, ביניהם גם הורי בהשגה עליונה ובניסים גלויים.
שתי המשפחות היו סוחרים, משפ' נחמיאס בחוטים ומשפ' רוסו בבדים. בבואם של הנאצים עשו להם העברה של החנות. הנאצים רשמו כל דבר, לא ממש, בלילה היו באים וגונבים. אז עבר קונה אחד מן הכפר ואמר שלום לאבי ז"ל מרדכי נחמיאס. אבי קיבל רוח הקודש ואמר לו תבוא בשעה אחת אצלי בבית. ניפגש שם. אז הסביר לו שחייב להבריח את בני משפחתו על עגלת הסוס האחד. שמו של הכפרי אגלופולוס, שפרושו בן המלאך. בינתיים לגיסו של אבי ז"ל היו כבר תעודות מזויפות מוכנות ואמר ,אסע ראשון. יקותיאל רוסו היה אח לאמי אסתר ונשוי למרים אחות אבי. הורי נישאו אחרי המלחמה. אחרי כמה ימים חזר ולקח את אבי עם הוריו יוסף וארנסטה נחמיאס ואחותו יוליה שטרם נישאה. הם הגיעו לכפר ולמחורת דרך הרכבת נסעו לאתונה.
הנכד של אגלופולוס שידע על הספור של גבורה של סבו פגש אותי בארץ לפני הרבה שנים, ושנינו ספרנו את אותו הספור, תוך כדי דמעות ושמחה.
אמי ז"ל אסתר רוסו הייתה בת יחידה אחרי 5 בנים. בשלוניקי אנשים היו מתים ברחוב. היא מצאה שיש להם חיטה בתחת לסופה. לא דאגה לעצמה לשמור על האוכל, אלא קמה מוקדם להסיק את התנור בפחמים ולאפות מן הקמח פיתות. בסביבות הצהריים הצליחה להכין כמה פיתות, הייתה זורקת מן החלון והאנשים היו מברכים אותה. ומבטיחה להמשיך למחורת.
בבורחה לאתונה התחבאה עם אחיה הגדול, במנזרים, בתי חולים, מערות. בכל מקום למרות ששילמו הרבה כסף (אז לכסף לא היה ערך), עזרה ועבדה וכולם אהבו אותה. פעם אחת במנזר אחד, ביקשו ממנה, הבת הטובה ביותר לנקות את הכנסיה. היא סירבה בכל תוקף ללא הצלחה. ובזמן שניקתה את הפמוטים שם, התרוממה תפילה מליבה, שהקב"ה יסלח לה, כי היא באונס, רק אותו היא רוצה לעבוד באמת..... ותפילת ההתקיימה והקימה בארץ דורות של תלמידי חכמים ושומרי תורה.
הבן הגדול של יקותיאל רוסו, הוא אחי אמי ז"ל, כתב ספור על אמו ז"ל מרים, אחות אבי ז"ל. הוא בן 7-8 בסלוניקי לפני הבריחה. היה מושלג וקר. אמא מרים בבית לבד עם שני הילדים מוריס ושלי. מיד אמא שמה אותם לישון וכיסתה אותם בשמיכה עבה. שמעו את מדרגות מרעישות מן הגעתם של נאצים. דחפו את הדלת, ירו בתקרה, שמא האבות שם מסתתרים, גשם ושלג התחיל ליזול, אמא אמרה להם: ששש ....ושמה האצבע בפה הילדים יושנים! והנאצים יצאו את הדירה על אצבעות רגליהם!
כל הכבוד לאמא! איזה אומץ! לבד בבית עם הילדים! לא פחדה! איזה נימוס לנאצים! אבל איפה אבא ומרקוס ( אח אמו מרים). הם משאירים לבד את אמי להתמודד עם הנאצים? אמא יצאה מן הבית והילד אחריה. שומעת אותה מדברת אל התנור אפיה ליד הבית. תצאו, תצאו הם הלכו! והנה יקוטיאל מרקוס יוצאים עם נשקים מן התנור... במשך השבוע ראיתי באמת את אבי חופר ובונה את התנור ואחרי שסיים שתל בצלים עליו. "איזה אנשים מוזרים, לשתול בצלים על תנור!"
הסיפור קראו בהספד של אמו מרים רוסו
מקצת הספורים כדי לשבח ולהודות על הניסים ברוך שמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה