יום שבת, 23 בינואר 2016

באימון



ב"ה
                                                               מדרשת מביעה
בבית חגלה על פני יריחו

באימון

אחרי מלחמת יום כפורים הבנו סוף כל סוף שצו השעה הוא גאולת הארץ. אז התחלנו לפעול לקראת ההתישבות בהר.

אחרי הגרוש (גוש קטיף והשומרון) הרבנים (בלחץ השלטונות הבולשביקים) ראו שהמחיר כבד למדי להמשיך להאבק על הארץ והפנו את הצבור שלהם "לעשות נפשות בערים", כדי "לגאול את הארץ בכל עם ישראל" ולא במעט. ואז קמו הגרעינים העירוניים.

היום שמעתי קריאה בפרסום גדול לצאת לחו"ל לעזור לקהילות. שלא תתבוללנה ולעזור להן לעלות ארצה.

אבל למה לעלות ארצה? אם הערבים גונבים לנו את האדמה בלא מפריע- אם הם רוצחים אזרחים חופשי- אם הם הצבור המועדף בלימודים בחינם , בלי מס הכנסה, בלי צהל, בבניה ללא התרים ועוד הרבה הטבות שלא נעים לי למנות ….העולים קשה להם עם בירוקרטיה ארוכה ומעצבנת, בלי בטחון..........

אלה פני הדברים:ההדרדרות גדלה. מכשלא עמדנו בנסיון הראשון, ירדנו לערים ומשם לחו"ל... כך המשימות הולכות וקטנות, ובזמן שאנו משלים את עצמנו שדואגים לטובת העם והארץ הערבים מתעצמים בחזקה בקרקע, בבניה, שתילה,משרות יוקרתיות בחברה הישראלית, הם הולכים ונראים יותר ויותר כישראלים בלבוש, דבור והתנהגות וזה לוקח לך זמן להבין באיזה מרמה אתה מסתבך.

אחרי הקמת ההתישבות על ההר הבנו שהגורם המכריע להבאת עוד מתישבים זו הדוגמה האישית. מעבר להרצאות, כתבות, התרמות וכו'.ברגע שאתה עוזב את הקרקע שום שכנוע לא יביא אנשים לקרקע שעזבת. אותו דבר בקשר לארץ. אם אתה יורד לגולה כדי לשכנע אנשים לעלות. אל תשלה את עצמך- כל עוד אתה בחו"ל אתם ,אף אחד לא יעלה ארצה.

בשורה התחתונה, גרוש קטיף גורם אפילו לירידה מן הארץ, היאוש חוגג, הנוער מבולבל, מחפשים תשובות בהודו ודרום אמריקה והערבים כובשים את הארץ.

מספיק! צריך לקום. הרי לערבים אין כאן מציאות בלעדנו. לכן אנו מתבקשים לשוב לאמונתנו בדבקות ואז יתרופפו.

באימון מלא ארנה