יום ראשון, 14 ביולי 2013

אש יוקדת בערבות יריחו


ב"ה

אש יוקדת  בערבות יריחו

ערבות יריחו וערבות מואב נמצאות זו מול זו בצד המזרחי  והמערבי של הירדן. מקומן במקום הנמוך ביותר בעולם.

בין ירושלים במערב להר נבו במזרח ובעמק בעל פעור והשיטים.

לעתיד לבוא ככתוב בנביאים יצא נחל מבית קדשי הקדשים וירפא את השטים ואת המוות שבים המלח.

מתעוררת השאלה:

לפיכך אנו נרמזים מדוע ערבות יריחו וערבות מואב הופכים להיות ארס ערש הלידה של עם ישראל?

מפתח של יולדת . המנעול של ארץ ישראל נפרץ. מדוע חצו בני ישראל את הירדן בערבות מואב דרומה לאדם העיר ליד בית חגלה על פני יריחו- גלגל המקראית ולא נכנסו  ממקום אחר שהרי ניתן  להיכנס לארץ גם מן הים, גם מן המדבר גם מהצפון וגם ממזרח במקומות נוספים.

לכן אנו נמצאים בתוך גיאוגרפיה שהיא גם ריאלית וגם סימלית..

האבות נכנסים לארץ- אברהם ויעקב מהצפון- דרך שכם. יורדים למצריים דרך הנגב- באר-שבע.

אך חוזרים לקבורת יעקב  ושיבה לארץ דרך ערבות מואב .  בלווית יעקב ככתוב: "ויבואו עד –גורן האטד אשר בעבר הירדן". דרך אבות סימן לבנים. גם בני- ישראל  נכנסים לארץ מאותו מקום. כאן הופך  להיות המקום של חידוש ברית סיני קבלת התורה והברית עם הכניסה לארץ כאשר מתקבל כאן עקרו הערבות ההדדית ומכאן ילקחו האבנים אל הגלגל ומשם להר גריזים.

הבאה נביט: מה המיקום. ? החידוש הגדול בתורתנו הקדושה הוא האדמה. האדמה מדברת תורה. אחת מהתשובות נמצא במיקום המיוחד. וכן למה יעקב נכנס משכם וכו'-המקום הטופוגראפי הוא משמעותי ליעקב, דווקא שם.

באפיק שבו נחלק העולם שבו נוצר השבר הסורי אפריקאי  במקום הנמוך בעולם,  למען קבל כל העם תורה מידי משה רבנו ולהיפרד ממנו עם  חצית הירדן לחידוש ברית מילה וקרבן הפסח , המצוות בדמייך חיי עם אלוקה

כיכר- השבר הסורי אפריקאי נפתח באזור לככר- חצי ככר ממואב ועוד חצי ככר מיריחו- ככר שלמה עגולה זה מקום כנוס נכנס ההמון של בנ"י. (לדברי ד"ר חגי בן ארצי)

המקום הנמוך.- מצבו של עם ישראל עתה שיצא ממצריים הוא הנמוך מכל העמים. עבדים ובני העבדים. הם למעשה גם אבודים. משה רבנו הוציא אותם ממצריים, למה ולאן- הכל נעלם אחד גדול. גם מבחינה גשמית. הרי מתו במדבר כל הצבור שיצא ממצרים. עתה רק צאצאיהם שנולדו במדבר ולא ראו אלא ניסים, והנהגה אלוהית. אפשר לומר עם טהור שמתחיל מן ההתחלה את חינוכו עם משה רבנו גדול הנביאים- הוא בעצמו מלמד אותם תורה- ספר דברים ספר כולו ספוג מאהבת ארץ ישראל, ארץ הקודש. משא הקודש של העם מתחיל. "למען הקים אותך היום לו  לעם" אומר להם משה, ממש. כאן נולד עם ישראל. כמו תינוק שנולד .) דברים ,פר' ניצבים, שני)

במקום הנמוך בעולם יש נהר- נהר מיוחד המחבר שני סוגים של מים: מתוקים למליחים. המים המליחים מקורם בים המלח. ים המלח נוצר מהפיכת סדום ועמורה. כל הים הזה הוא דין קשה של אנשים רשעים. אך לים יש קשר עם הנהר שהוא מתחבר עם מים מתוקים. יוצא שהנהר הזה הוא יודע להפוך את החיים למוות ואת המוות לחיים. הנהר הזה במקום הנמוך בעולם הופך למאזניים בין  שני האגמים, בין הטוב לרע בין החיים למוות. איזה פלא! הנהר הזה נסוג כדי לתת לעם ישראל לעבור.

 יש חציית ים סוף ביציאת מצריים ויש חציית הירדן בכניסה לארץ. מעגל יציאת מצריים והמדבר הגדול משיקים  למים. זו למעשה טבילת עם ישראל כדי להיטהר. הם טובלים בים סוף כדי להיפרד מזוהמת מצריים הם טובלים במי הירדן כדי להתחבר לקדושת הארץ……….. אומנם הם עוברים ביבשה . חציית המים מטהרת. לעומת  הטבילה. החצייה שמחליפה את הטבילה כאן משמעותית. הדגש כאן הוא על הדרך- על תהליך- בנ"י עוברים לא עומדים במקום-לכן יש כאן חצייה. אין כאן עם שיושב במקום ורוצה להיטהר. יש כאן הליכה שעוזבת תרבות ואורך חיים ומקנה הרגלים חדשים, חיים חדשים. הדגש הוא על המעבר. המעבר הזה הוא משמעותי. קשה להיפרד מטומאת מצריים היו טבולים בה. רואה הקב"ה שאין בררה, ממית את כולם במדבר (יהושע ה' ד') ונותן סיכוי להמשך העם בקדושה. זה עצום לראות את החלטיות ה' לברוא עם אחר לתת סיכוי לקדושה .

תכף אחרי החצייה-טבילה ההמונית הזו של כל העם , הם מחדשים  את הברית עם אלוקה ע"י מילה. 38 שנה במדבר עברו ללא ברית. ה' היה מרוחק מהם.  " בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" ( יהושע ד',ב'),"כל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו......עד תום כל הגוי.......אשר לא שמעו בקול ה'........" ( יהושע ה' ה-ו) מפסוקים אלו אנו לומדים שהסיבה שלא מלו אותם במדבר הייתה חרון אף ה' , ולא "תלאות הדרך" כמו שאומר רש"י. אי אפשר להיכנס לארץ הקודש ללא ברית.

אי אפשר לקיים פסח  כבני חורין ללא ברית

המילה רומזת שטומאת מצריים פגעה בגוף ובנפש כאחת. לכן לא מספיק התובנה הרוחנית של קבלת התורה . חייבים שנוי גופני גם , המסמל את הברית.

בשבילנו כיום שכולם מולים ביום השמיני

 משמעות הברית היא בקדושת המשפחה. זה חידוש עצום במשבר המשפחה העולמי.

שמירה על קדושתה משפחה שומרת על הצניעות, חינוך לכיבוד הורים, חינוך לאמונה, בטחון ואהבה.

יש כאן שני תהליכים מקבילים: קבלת התורה שווה ערך לקבלת הארץ.

 1. עם נולד ביציאת מצריים. ברית מילה

2. חציית מי ים סוף

3. של נעלך נאמר למשה רבנו

4. נשואי העם עם הקב"ה דרך התורה בהר סני

5. מתן תורה  בשני לוחות הברית

עם הכניסה לארץ התהליך חוזר על עצמו ללמדך שהתורה והארץ שווים

1)      עם נולד בערבות מואב- ברית מילה בערבות יריחו

2)      חציית מי הירדן

3)      של נעלך נאמר ליהושע

4)      נשואי העם להארץ דרך הקב"ה בכיבוש יריחו

5)      מתן הארץ ביריחו

הקבלת התורה לארץ באה ללמדך את המאמצים העצומים של הקב"ה להוריד את התורה ארצה בשביל בני האדם על מנת שיהיה אפשר לחיות על פיה.  התורה הופכת למצוות עשה ולא תעשה בין אדם למקום, בין אדם לזולת ובין אדם לארץ. התורה אינה שמיימית רק לאנשי מלומדה היא ארצית בגובה כל אחד לקיימה ולשומרה.  יותר מזה התורה קשורה לנקודה אחת בארץ ולא באופן כללי ואף לעם אחד בין האומות שמתקיים בארץ הקודש. צמצום ה של התורה בא לחזקה. ככל שההגדרות שלה מצומצמות כך אמיתותה גדלה. עם ישראל תורת ישראל והארץ הופך להיות גוף אחד עם שלושה פנים.

 

 

פסח-


פסח ראשון בארץ ישראל. נסגר מעגל מצריים. בפסח יצאנו ממצרים ובפסח נכנסים לארץ  בפסח חוגגים שני אירועים:. יציאת מצרים ותחילת ההתיישבות. "ויעשו את הפסח  בארבעה עשר יום  לחודש בערב בערבות יריחו. ויאכלו מעבור הארץ.............." (יהושע ה' י-יא'). פסח ראשון לדורות בארץ הקודש. היסטוריה חדשה. כאן עובדים, אין מן המוכן . "אוכלים מעבור הארץ" ומברכים.

  נסכם: בכיכר ערבות מואב נולד עם ישראל, נטהר בחציית הירדן ומיד מקיים ברית המונית עם אלוקי ישראל ע"י המילה. כל כך מתאים לתינוק שנולד וביום השמיני מלים אותו. בפסח הנער מתחייב במצוות ובכבוש יריחו מתחתן.

עתה עם ישראל מתקדם במשא הקודש שלו. לקיום הברית שני צדדים. הם מתחייבים  לשמור על המצוות ולאהוב את ה' אלוקינו וה' מבטיח לתת לעם ארץ וגשם ובטחון. כאן מתחילים ללמוד איך צועדים בקדושה

הושע בנבואות אחרית הימים שלו:" ונתתי לה את כרמיה משם ואת-עמק עכור לפתח תקווה............"  (הושע  ב' יז') מקובל לפרש את עמק עכור כנחל פרת, עכור כי יקברו שם את כל הגויים שילחמו על ירושלים, זה יתהפך לפתח תקווה זו יריחו- שהמרגלים של יהושע מכנים את חוט השני של רחב לחוט התקווה. לפי כל מה שמסופר כאן יריחו היא התקווה של ההתחדשות העם בארצו ותיקון הארץ. זו תקוות גאולת ישראל והארץ.

בערבות יריחו מתחילים ומסתיימים כל  תהליכי תולדות עם ישראל.:


יריחו- מנעולה  של הארץ אם לגאולה או לעבדות חלילה, אם לכבוש או לגרוש חלילה.

החל מכניסתם של בנ"י ויציאה לגלות   בית ראשון  עם צדקיהו המלך הבורח מירושלים דרך מערה סודית המסתיימת ביריחו- כמו המערה כך גם הקשר בין ירושלים ליריחו- פנימי, תת קרקעי

בית שני- חוזרות 70 משפחות ליריחו ) עזרא ב' לד') "ובני ירחו שלוש מאות ארבעים וחמשה) בתקופת עזרא.

 מלכי החשמונאים בונים את ארמונותיהם ביריחו, העיר מיושבת ע"י כוהנים והורדוס בונה בה גם את ארמונו וכאן מבצע את רציחותיו

לפני 120 שנה רבי סלומון יודע שבית שלישי חייב להתחיל מיריחו ומגיע לקנות  קרקעות בצפון ים המלח מידי הטורקים כדי להרים את פתח תקווה. העסקה לא יצאה לפועל ובונה את הביצות ליד חוף הים לפתח תקווה.

 

במקום הנמוך הזה יש מעיינות הרומזים על אורך החיים השגרתי של ההתיישבות.

 

כל זה המבוא לכבוש הארץ- שלב הביניים בין יציאת מצריים והתיישבות.

סיכמנו את ההכנה לכבוש.

ירדן יריחו

איזה פלא! הזיווג הזה חוזר בספר במדבר שש פעמים- ירדן יריחו, ירדן יריחו,

זהו מקום כניסתם לארץ- אין מקום אחר!

ביציאת מצריים חשבו דרך החוף מגיעים מהר- אך חששו ממלחמה! (שמות, בשלח). המרגלים נכנסים דרך הנגב, קדש ברנע- ( במדבר ,שלח, שני), אך חוטאים ונענשים במדבר עוד 38 שנה, עד כלות כל הדור ההוא

משה רבנו כובש את כל הרי מואב לפני מותו, לפני חציית הירדן ומה פשוט מזה להיכנס דרך הגליל והכנרת

אך לא! ירדן יריחו זה מפתח , הוא הסוד

בואו נתבונן!

ירדן הוא יורד מן הכנרת לים המלח, ירדן מחבר שני סוגים של מים, ירדן הוא המאזניים בין חיים למוות ובין מוות לחיים,

ירדן מלשון דין, קשור לדין של הפיכת סדום לים המלח

ירדן כחרב המתהפכת לשני הכיוונים שומרת על גן העדן- יריחו

יהושע בפרק ג' י' "בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש מפניכם את-הכנעני ואת-החיתי ואת-היחוי ואת-הפריזי ואת-הגרגשי והאמורי והיבוסי" כבוש הארץ לבני העבדים הללו הוא נס גלוי אז והיום לנו הצללים של השלדים של האושביץ.

ירדן הוא המקווה- מטהר- הוא מסיר את הזוהמה של  המצורע הסורי- נעמן   ( מלכים ב' ה' יד') "וירד ויטבול בירדן שבע.............ויטהר"

ירדן הוא נושא את אליהו ואלישע בחוצם אותו.) מלכים ב' ב' ח')  "ויקח  אליהו את אדרתו ויגלום ויכה את המים ויחצו הנה והנה  ויעברו שניהם בחרבה"

ירדן מארח את הנביאים הלומדים אצלו עם אלישע (  מלכים ב' ו' א') "ויאמרו בני הנביאים לאלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו :נלכה נא עד-הירדן ונקחה משם איש-קורה אחת ונעשה לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו"

לעומתו יריחו- עיר הירח

העיר המתוקנת ע"י יהושע ב"י"- והופכת ליראת הרח והרוח

העיר המקוללת ע"י יהושע בן נון הופכת לעיר קודש, העיר הבכורה לכבוש כולה קודש לה'

עיר הפתוי במדבר הופכת לעיר המקודשת ע"י בני"י עיר הנשואין הטמירים של הארץ לעם

יריחו עיר השפע שחמש מעיינות סביב לה, עיר התענוג, הופכת לעיר שקודש בה. כך המלאך אומר ליהושע: של נעלך ......המקום .....קודש הוא

עיר השפע וההפקרות הופכת למקום תיקון הברית

ירדן יריחו הוא המנוף של הארץ.  חיבור הדין עם השפע בדרך התורה זאת הסיסמה לתקון עולם במלכות שדי

הפתח לתקוה הוא חוט השני המשלשלת רחב, "ממעמקים קראתיך י-ה" מול פתח השמיים של אליהו.

 

גלגל

1.     "היום  גלותי מעליכם את חרפת מצרים" (יהושע ה,ט), "כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך" (יהושע ה ז). רש"י אומר "בדרך", הכוונה מפני סכנות אשר בדרך.אך לפי מה שאמרנו בפרק הקודם "דרך" פרוש תהליך. התהליך של הגמילה מטומאת מצריים הוא קשה, ואבותיהם לא עומדים בזה לכן מתים כולם בדרך. הבנים שבאים "תחתם" הם עדיין ערלים עד עתה. דרך הגמילה ארוכה וכרוכה בלימוד עם משה רבנו יותר משלושים שנה.

רגע זה של החצייה מיוחל מאוד והכן מתרחש. יש ברית מחודשת עם ה' והצלחה במאמצים להיגאל ממצרים. ההכרזה "היום גלותי מעליכם את חרפת מצרים", מציינת את ההצלחה אחרי תהליך ארוך ומיגע של 38 שנה במדבר. זו הצלחה של כל המעורבים: ה' ,משה רבנו והעם כל פרט ופרט.

הצלחה זו חשוב לציינה.כי יש ציון סופי למעשה תחילה. יש תהליכים שאנו מעורבים בהם בחיים. חשוב לציינם ולסיימם. התהליך שהתחיל ביציאת מצריים בא לסיומו בהצלחה בגלגל.

עתה כבני חורין אחרי הברית והצלחת התהליך של גמילת מצרים חוגגים פסח ראשון בארץ הקודש. פסח הוא החג של  חיבור יציאת מצריים עם ארץ ישראל כיחידה אחת. ככתר לכל התהליך בא חג הפסח לעטוף בתפארת את כל העם.

כ-600000 איש עברו ברית מילה, אותו מספר יצא ממצרים, אותו מספר מיישב את הארץ בבית שלישי

רק משה רבנו חסר הוא סיים את תפקידו בהכניסו את העם לארץ. הוא מלווה את העם במבט ומברך. התורה מסתיימת במבטו של משה רבנו שלא תם, ובהספד.

יהושע ממשיך את התהליך עם צבור מחודש בארץ הקודש.

2.      " ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו" (יהושע, ד, יט') מזה לומדים שגלגל נקרא כל האזור דרום מזרח ליריחו קרוב לים המלח- שהרי זה הקצה המזרחי. כאן שוכנת בית חגלה, לכן אפשר לזהות את האזור במקום הזה.

3.      "וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני ה' בגלגל........."

מעשה חשוב כל כך- המלכת המלך הראשון נעשת מול ה , הרי בגלגל הייתה הברית עם ה' לכן בהמלכת שאול חוזרים אל הגלגל.

4.      (יהושע כב' יא') "וישמעו בני ישראל לאמור הנה-בנו בני-ראובן ובני-גדי וחצי שבט מנשה  את-המזבח אל מול ארץ כנען אל-גלילות הירדן אל עבר בני ישראל"

היכן עמד המזבח הזה דמוי למזבח המשכן? גלילות הירדן מזכיר  את גלגל, גם את הזרמה המעגלית של הירדן, די הגיוני שעמד קרוב למקום המקודש של דריכת הכוהנים.

בימינו יש אתר שהשם הערבי הוא "קסר אל יהוד".פרושו מבצר היהודים.מאוד יכול להיות שהוא מרמז על המזבח שהוקם קרוב לאבני החצייה, מה שנתן רושם של מגדל,מבצר משהו גדול. 

5.      "ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים וילך אליו ואלישע מן-הגלגל" (מלכים ב' ב' א')

לאן הם הולכים מן הגלגל? מסתבר שזו הכותרת של הפרק. מן הפסוק הבא מתחיל הספור.בכותרת מדגישים דבר משמעותי. שהלכו מן הגלגל. נקודת המוצא הוא הגלגל. כל דרך מבית- אל , יריחו- ירדנה היא פועל יוצא של הגלגל. אליהו ואלישע היו בגלגל. שם למדו עם תלמידיהם. כנראה שהגלגל היה מקור השראה. הגלגל כאן אינו נזכר כאל מקום. לא נאמר שהלכו מבית אל ליריחו לגלגל. אלא יצאו מנקודת המוצא של גלגל ועשו את הדרך.

גלגל היה מקום מקודש, מקום הברית.

 

 


 

 

 

 

כבוש יריחו

הצלחת התהליך טרם הסתיימה מבחינת המטלה הלאומית בארץ. עד עתה ראינו את סיום התהליך הלאומי במישור הרוחני. למדו עם משה רבנו חצו את הירדן, עברו ברית מילה וחגגו את הפסח הראשון בארץ הקודש. עתה לעם מוטלת  מטלה של  כבוש הארץ. עוד במצריים ה' הבטיח: "אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם  בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה  לאברהם וליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו' ו-ח')

  הקב"ה הבטיח לאבותינו. חייב להשלים את ההבטחה. עתה שיש עם מגובש סביב לתורה מביא אותם לכבוש הארץ בדרך ניסית כדי לקיים את הבטחתו. כמו שחז"ל מציינים כל העמים בארץ כנען היו להם נציגים ביריחו. ע"י כבוש יריחו הוא למעשה כובש את כל הארץ.

השיטה לכבוש היא יצירת לחץ נפשי. ההקפות סביב לעיר הם עוצמתיות- כל הצבא נע  בשקט. שבוע שלם. זה מעלה את המתח אצל הנצרים עד שכבר מייחלים שיכבשו אותם ויסתיים המתח הזה. כל הקפה מחזקת את חלישות הדעת שלהם שהם הולכים להיכבש  ולא קורה. מתי כבר! רק בשבת מתרחשת רעידת האדמה ורעש השופרות ותרועת הצבור והאש המתלקחת ושורפת את העיר באופן גמור. רואים כאן תכנון מושלם עד הפרט האחרון. רק רחב הזונה ניצלת עם כל בני משפחתה והיא הדוגמה של אפשרות לחיות ביחד עם המקומיים בתנאי שהם מקבלים על עצמם את מלכות שדי.

 

שעורי קודש

של נעלך.......


לפני כבוש יריחו יהושע מתהלך לפני החומות פוגש את המלאך: "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא את עיניו וירא והנה-איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר-צבא-ה' עתה באתי. ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו. ויאמר שר-צבא-ה' אל-יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא. ויעש יהושע כן" (יהושע ה' יג'-טו')

יהושע בן נון חווה אותה חוויה כלמשה רבנו. אנו דורכים על אדמת קודש. משה רבנו בסיני- הוא מגיע ממצרים, יהושע  מערבות מואב . ההבדל הזה מקור ההגעה אולי שייך ההבדל בין נעלך ונעליך. משה מגיע מארץ טמאה, מצטווה לחלוץ שני נעלים ואילו יהושע שמגיע מארץ מקודשת אך פחות מן הארץ המערבית רק נעל אחת.

יהושע צריך ללמוד שההתייחסות אל הארץ שונה. זו ארץ קודש- פרוש הדבר שרצון ה' מתקיים בה. יש לשאוב ממנה כוחות כמו הכוהנים במקדש שהיו הולכים יחפים..

 

 

יריחו סוגרת ומסוגרת מפני בנ"י


זה נאמר בפ' ו' א',תכף אחרי המפגש עם המלאך.מה זה אומר? שבאופן טבעי אין דרך לכבוש את יריחו. הרי המרגלים שבקרו שם מיד גילו אותם שוטרי המלך, ורדפו אחריהם ואילולי התנבאות רחב מסריהם היו שונים ליהושע. אלא שרחב דברה את דבר ה'.

ועתה יהושע חושב על כבוש יריחו. בא המלאך ליידע אותו אין לך סיכוי לכבוש את העיר. אלא אם אתה מקבל על עצמך את משמעות הקודש. ויהושע כה נחרד מקדושתה של יריחו שמיד אחרי כבושה הוא מקלל אותה כדי לשמור עליה.

 

תיקון שם העיר


עד סוף ספר דברים שם העיר הוא ירחו. עיר הירח. כך מכנה אותה משה כל הדרך. מתחילת ספר יהושע אנו פוגשים שם אחר. יריחו עם י נוסף. יהושע יודע שכך משה רבנו הגן עליו במשא המרגלים.ע"י הוספת י לשמו מהושע ליהושע. הוא חוזר על זאת ביריחו והיא הופכת מעיר הירח ליראת הרח כמו ירושלים שפרושה יראת השלום

קללתו של יהושע


יהושע לומד שיריחו מקודשת ותכף אחרי הכבוש רוצה להגן עליה. בנ"י  רק התחילו ללמוד מה זה קדושה. יהושע רוצה להגן על יריחו מפני התייחסות טמאה מצד ישראל. לכן הוא  מקלל את העיר:"וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את- העיר הזאת את-יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו' כו').   

מן המקרא אנו למדים שההתיישבות ביריחו הייתה רצופה תמיד אך בציבור מיוחס. בנביאים ובני הנביאים בבית ראשון (מלכים ב' ו' א), (מלכים ב' ב' יח') ,בכוהנים בבית שני. בתקופת השופטים בני הקיני שהתגיירו יישבו שם.

מלחמת העי


מלחמת העי זו המלחמה הראשונה לכבוש בדרך הטבע. הם נכשלים. יהושע צועק לה' שלא מבין. נאמר לו :"חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציותי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" (יהושע ז' יא')

לפעם הראשונה עומד יהושע והעם בפני מציאות חדשה. יש מי שרואה, מפקח, קורא כליות ולבבות ומנהל את העולם. עכן ובני משפחתו לא פגעו באיש, לא הפריעו לאיש והם נסקלים למוות באבנים.

בני"י לומדים שיש עוד מישהו ביניהם  ואליו צריך לתת דו"ח ואליו אנו מחוייבים בברית. 

 

 

בית חגלה על פני יריחו

בית חגלה מופיעה בספר יהושע כגבול בין הנחלות בנימין בצפוון ויהודה בדרום

:ועבר הגבול אל כתף בית חגלה צפונה והיה תוצאותיו הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נגבה זה גבול נגב.(יהושע יח' יט')

ובכן בית חגלה זו עיר עתיקה מתקופת יהושע סמוך למעיין עין חגלה. בודאי העיר הופכת למקור משיכה לבנ"י המגיעים ליד מקורות המים.

במפת מדווה בירדן במפה שמופיע שם מוצאים את בית חלגה המוזכרת כעיר יהודית עד למאה הששית. לידה מופיעות 12 האבנים שבגלגל. באופן מפתיע הערבים שמרו על השם 5000 שנה ללא שנוי וכל האור נקרא דיר חג'לה= בית חגלה. הרב ד"ר יואל אליצור טוען ששמירת שמות אלו ללא שנוי היא בגדר נס גלוי.

היום נחשפו מעט עתיקות באזור מתקופה בזנטית ולידם ישנו מאגר מים עצום מקורה הקשור בוודאי למעיין הסמוך.

" והיו  הערים למטה בנימין למשפחותיהם יריחו ובית חגלה ועמק קציץ" (יהושע יח' כא') מכאן לומדים שיריחו הייתה מיושבת כמו בית חגלה. עמק קציץ נקרא כל העמק מבית חגלה ועד לתל יריחו על שם המילה  שהייתה שם.

 

 

 

שחרור עיר התמרים

השופט השני המוזכר בספר שופטים הוא אהוד בן גרא מצליח על עגלון מלך מואב אשר כבש את עיר התמרים ויושב בגלגל:" הוא שב מן-הפסילים אשר את-גלגל" (שופטים ג' יט')

מן השם של אהוד לומדים שהוא בן משפחת גרים, הדבר מסתדר עם אשר דברנו שביריחו ישבו הגרים מבני הקיני. אזור גלגל מוזכר מה שאומר שהיה זכרון של המקום כמקום מקודש לדורות.

חיאל

(מלכים א, טז', לד) "בימיו (של אחאב) בנה חיאל בית האלי את-יריחה באבירם בכורו יסדה ובשגיב  צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון"

מה אנו לומדים ששבועתו של יהושע בן נון אחרי כבוש יריחו היה דבר ה' כנאמר ולא מליבו. (יהושע ו' כו')

רשעותו של חיאל קשורה לאחאב כי מודגש שזה קורה בימיו (של אחאב). כדי להדגיש את כפירתו של חיאל ואחאב הפסוק הבא מביע את תגובתו של אליהו הנביא " חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר  כי אם- לפי דברי" (מלכים א, יז' א')

בא המדרש ומחבר את חיאל לדברי אליהו: הם נפגשו בשבעה של בתו של אחאב ואז תוך חוצפה פונים לאליהו: אם דברי הק לא נשמעים שהיר אנו כופרים ויורד גשם אז דברי הנביא ישמעו – לא לבנות את יריחו-?" כתגובה ה' נותן את מפתחות הגשם לאליהו לשלוש שנים.

בלי לפגוע בזכויות ההתיישבות ביריחו- אשר הייתה מיושבת כל השנים- בתקופת השופטים ע"י בני הקיני, בבית שני ע"י אליהו , אלישע ובני הנביאים, בבית שני ע"י הכוהנים והמלכים.

הכוונה של יהושע הייתה בוודאי לא לבנות עיר חומות. למרות כל הפרשנוות בנידון יריחו הייתה מיושבת תמיד. הספור של חיאל מתעורר כתגובה לכפירה קשה.

 

יריחו

מעניין שיריחו מוזכרת רק לענייני קדושה. בכל עניני לוט וסדום,כל מה שקורה שם מאוד קרוב ליריחו אך אין רמז עליה.

 יריחו שמורה לתיקון הגדול. בספר במדבר מופיעה כ"ירחו" ללא י בצירוף ירדן יריחו. אותו דבר בספר דברים. רק אצל יהושע היא מקבלת את המימדים של קדושה אחרי הוספת ה"י"

 יריחו אצל הגוים מופיעה כעיר הפתוי. יהושע בכח התורה מתחיל את התיקון. זאת המשימה לקדש את החול, לקדש את הארץ. ליריחו יש נביא. אלישע יושב ביריחו (מלכים ב' ב' יח') , אלישע מקיים את נסיו ביריחו- המתקת המים (מ ב' ב' יט'), רפוי האוכל לנביאים בגלגל (מ ב' ד' לח'), רפוי נעמן במי הירדן (מ ב' ה' יד'), העלאת הגרזן מן הירדן (מ ב' ו' א)

במלכים ב' ב' יט' תושבי יריחו אומרים לנביא שטובה העיר למרות שהארץ משכלת בגלל  המים ............אין מקום אחר בארץ  שעיר היא  טובה בעיני תושביה אפילו שמימיה רעים (כדברי הרב חנן פורת זצ"ל)

בגמרא סנהדרין פרק חלק מסופר שליריחו יש מעט מקדושתה של ירושלים שהיו שומעים שבע קולות מן המקדש וביניהם גם את קולו של הכהן הגדול המבטא את שם ה' ביום הכפורים..........

 

 

תל יריחו

העיר הקדומה בעולם

יריחו היא העיר הקדומה בעולם. כמו ירושלים המוכרת כעיר אלוקית , יריחו מפתיעה אותנו במדבר ואנחנו מוצאים אותה מתקופות פרהיסטוריות, 9000 שנה. כה מרתק הסיפור שלה במקרא.

יד האמונה

תל יריחו הוא יד האמונה שלנו כאשר ה' יתברך קיים את הבטחתו לבנ"י.

"ויאמר ה' אל יהושע ראה  נתתי בידך את-יריחו ואת מלכה גבורי החיל. וסותם את- העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה שת ימים. ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסובו את-העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות. והיה במשוך בקרן היובל כשומעכם את-קול השופר יריעו כל –העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו............

ויסב ארון ה' את –העיר הקף פעם אחת ויבאו המחנה וילינו במחנה......ויאמר יהושע אל העם הריעו כי-נתן ה' לכם את-העיר. והיתה העיר הרס...........רק רחב הזונה תחיה כי החבאתה את המלאכים............."(יהושע  א'-כה')

יהושע מקיים את דברי הגבורה מילה במילה בדיוק נמרץ ובסיום מקלל את העיר:" ארור האיש לפני ה' ......."

מדוע יהושע מקלל את העיר? הרבה נאמר בנידון. אך כפשוטו יהושע, לפי רצון הגבורה, רוצה לשמור על הרס העיר כאל תל הנצחה המוכיח ומזכיר את הנס הגדול שנעשה לבנ"י כאן. יש לבוא ולברך בשם ומלכות.

זאת ההוכחה שאלוקי השמיים הם הם אלוקי ישראל. הללויה.

באמצע התל היום עומד מגדל שלפי החפירות ובדיקת האבנים שלו שייך לתקופת האבן. יהושע נכנס בתקופת הברזל, 1400 שנה לפני"הס, ואילו המגדל מ5000 שנה . איזה פלא איך מגדל כזה לא נהרס כאשר נמצאו 19 שכבות עיר מתקופות שונוה. . אלא בוודאי זה ביתה של רחב "על החומה היא יושבת" שהמרגלים נשבעו לא להרוס. זו עוד הוכחה ששבועה בשם ה' מתקיימת לעד.

עוד נס התקיים כאן בתל יריחו. בין הארכיאולוגים שחפרו היתה פר' קתלין קניון בשנת 1952. היא היתה אנטישמית ורצתה להוכיח דווקא במקום החשוב ליהודים כי זו הוכחת קיום דבר ה', רצתה להוכיח שלערבים יש ותק בארץ יותר משליהודים. קבלה מלגות ממדינות ערב, ועבדה שנתיים. עשתה חפירות לא תקינות כדי להוכיח את דבריה ופרסמה את מחקרה. לעגולה שזו לא הדרך לחפור.  רצתה לקלל ויצא שהיא מברכת. היום פר' ווד מצהיר שכל מה שמתואר בתורה מתקבל אל הדעת, בליעת החומות, העיר בערה באש, סביבות 1400  לפני הספירה  הקשר ליהושע ועם ישראל הוא יציב ובלתי נכחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום על ישראל ביריחו

זכינו לנכס זה פסיפס נדיר שכל עיטוריו משמעותיים על פי תורת ישראל

לצערנו בית כנסת נבנה אחרי היציאה לגולה מבית שני. ואנו יודעים שאז כמו היום הבטיחו שלום ורימו את העם. באה הקהילה הקדושה להכריע  בויכוח ומכריזה בפסיפס היפה לנצח: אין שלום אלא בקדושה, תפילה ואחדות העם.

באופן מפתיע, מיוחד וייחודי לעולם כולו, יש לנו כאן יצירה אומנותית שלמה  בתוכן האמוני, אומנותי וחברתי.

מעל הככר יש מסך המפריד בין ארון הברית לשאר. ארון הברית פונה לכיוון ירושלים עם סתיה קטנה של 15 מעלות.

זה עוד לא הכל. בצדדים של הפסיפס יש צורות. אך לא שוות. הבה נביט. בצד המערבי יש צורה ביצית העומדת על שתי נקודות.

אך בצד מזרח יש משולשים עם דפנותיהם מעוגלות ומאוזנות על לשלוש נקודות ובצד הדרום מערבי, מן המסך ועד הסוף יש מטומנים המאוזנים על 8 נקודות.

ובוודאי יש כאן כוונה. העולם המדעי החושי שבו אנו חיים עומד על דו ערכיות, או תלת ערכיות. (דוגמה לדו ערכיות זה החלוקה לזכר ונקבה, דוגמה לתלת ערכיות זה התהליך בוקר, צהריים ערב וכו)

 אך בצד המטאפיזי- עניין ארון הקודש שם יש מטומנים העומדים 8 נקודות. אנו יודעים שמספר 8 מאפיין עולם אחר ,לא חושני, עולם ניסי.

 

1)     איזה דברים עצומים מאפיינים קהילה קדושה זו, שחיה בתחושות אלו וגם ידעה להעבירם על הפסיפס כך שגם הדורות הבאים ילמדו.

זו קהילה ענווה המכבדת את כל  אנשיה מהילדים, הנשים והגברים כמו שכתוב בכתובת התודה.

זו קהילה שעובדת את ה' בלב אחד, ברגש ודעת כמו שמתפללים ממש והרעיון הזה עובר כל הפסיפס, לעבוד את ה' בלב אחד, למרות הדעות השונות, ההשקפות השונות, כולנו יחד עם אחד.

 אחדות זו באה לדי ביטוי על הפסיפס והיא הייתה כנראה  אורך חייהם, כתוצאה של הרבה עבודה עצמית באמונה ודעת .

קהילה  קדושה זו ראו  עצמם ממשיכים ומחויבים לאמירה של המלאך ליהושע:".......המקום הזה קדוש"

 

2)     לימוד גדול לתקופתנו שלנו: אומנות משרתת את החיים, זהו אומנות מגויסת, בלי להוריד מן הערך האומנותי אלא לגדלו.

 

 

 

 

 

 

בית הכנסת נערן

בנווה המרענן של מעיינות דיוק שוכן בית כנסת גדול. ממש מפתיע. אינו פונה לירושלים אלא לדרום. אולי היו רחובות לכיוון הזה? מעבר לכביש יש שרידים של מדרגות אך לא נחפרו. למעשה בצד הצפוני נמצאת נועמה כפר ערבי עם מעיין נוסף.

בית הכנסת התגלה אחרי מלחמת העולם הראשונה ע"י חייל אנגלי שרצה לקבוע את אוהלו. חשף את הפסיפס לקח את כתובת ההודיה לאנגליה וכיסה את הפסיפס שוב. אחרי מלחמת ששת הימים חייל ישראלי עשה אותה פעולה ניסה להעמיד את אוהלו וחשף את הפסיפס. אז הועבר הטיפול במחלקת העתיקות של המנהל, פעמיים ניסו לשחזר את הפסיפס אך נפל להם בדרך ולא הצליחו. כוחות ההרס הורסות נכס עצום זה.

משערים שבית הכנסת מתקופה הביזנטית- מאה השלישית. האיורים והעטורים כאן באים מעולם החי והצומח כאשר  במרכז הפסיפס יש ככר עם אל השמש על כרכרה וסביב בארבע פינות ארבע נשים המסמלות את ארבעה העונות. במאה השישית היהודים עצמם עקרו את הדמויות האנושיות מן הפסיפס כי זה היה די חריג לבית כנסת. גלגל המזלות עוטף את אל השמש וכל מזל יש לו כתובת בעברית.  מעל גלגל המזלות יש כתובת התורמים (שנגנבה לאנגליה) ובשני הצדדים שתי מנורות שבעה קנים כאשר לצידם  אריות ודמות אנושית- דניאל. רמז לדניאל בגור האריות. באמצע יש ארון הקודש. למעשה רק החלק העליון יש לו זיקה למסורת ואילו שאר העיטורים שייכים לתרבות הרווחת באותה תקופה.  בזה השוני הגדול מבי"הכ שלום על ישראל. יש כאן קהילת יהודים שחיים את הזמן , השפעות סביבה וזורמים עם הסביבה. המסורת היא חלק צדדי לאורך החיים. רב בתי הכנסת בארץ מאותה תקופה הם דומים בסגנון-ז.א השפעות של התרבות ההלניסטית כאשר העיטור היהודי אינו הבולט( בית אלפא, סוסיה, בית שאן ועוד).

גם היום יש הרבה יהודים שחיים על פי השפעות הסביבה הגוית והיהדות מתלוות כל עוד אינה מפריעה. ז.א היהדות הוא בגדר סמל, מנהג אך לא אופן מחשבה וחיים. לעומת בית הכנסת שלום על ישראל ששם הכל מכל כל על פי התורה, אין אפילו רמז להשפעות חוץ.

ברוך השם יש גם היום קהילות יהודיות שורשיות לתורה.

בכתובת שנגנבה מוזכרים שם שמות התורמים "חליפה ברת רבי ספרא.........."די מקובל להזכיר שמות התורמים אך בשלום על ישראל אינם מוזכרים מתוך ענווה.

בית הכנסת נבנה בתוך עיר נוצרית. ובוודאי הייתה כאן קהילה גדולה לפי מימדים של בית הכנסת שהם מעל ל-100 מ'.

העיר עצמה מוזכרת כעיר גבול ביהושע   טז' ז': "ויהי גבול אפרים למשפחותם...........וירד מינוחה, עטרות ונערתה ופגע ביריחו, ויצא הירדן". ובדברי הימים א' ז' כח': ובני אפרים ואחוזתם, ומושבותם- בית אלף ובנותיה,  ומזרח נערן ולמערב גזר ובנותיה ושכם ובנותיה עד עיה ובנותיה"

בית הכנסת נערן קשור לאלישע כמו יריחו- אחרי הנס של המתקת המים אלישע עולה לשומרון ובדרך מותקף ע"י "נערים" אומר המדרש אלה היו אנשי נערן שכעסו על אלישע שפגע בפרנסתם שהרי הם היו מביאים מים ליריחו. שני דובים יצאו והרגו  42 נערים שקראו לאלישע "קרח, קרח"  וסכלו אותו באבנים (מ ב' ב' כג'-כד')   .מעל נערן יש כפר ערבי בשם "דיר דבוון"= בית שני הדובים המרמז על המאורע.

מאוד יכול להיות שבית הכנסת עומד בדרכו של אלישע מיריחו שומרונה.

מאז שהתחלנו את מאבקינו על יריחו התיישבנו בנערן, היה שם מחנה צבאי בשם "נעם" ובאותה תקופה פורק. שנתיים תמימות עשינו שבתות שם עד שחטיבת ההתיישבות התירה שטח להקמת נקודה בשם "חוות איקלום יי"טב", היום כבר מבואות יריחו .

גם בי"כ זה ניתן כשטח לערבים אך המחסום הערבי נמצא אחרי בי"הכ לכן קל מאוד להגיע לשם רגלית ממבואות יריחו.

ממשיכים להתפלל בו בימי ששי, גם הכולל משלום על ישראל מגיע לפעמים, גם נער למען ארץ ישראל עשה שם הפגנות  בשנות תש"ע.

 

 

 

 

 

ארמונות החשמונאים מערות הקבורה וארמונו השלישי של הורדוס

 

האתר החשוב מתקופת בית שני. אין אתר הממחיש את חיי החשמונאים בתקופה הזו. אנו מדברים על 170 שנה האחרונים לפני החורבן.

נתחיל ממערות הקבורה האתר הצפון מערבי לארמונות. האתר נחפר ע"י אונ. חיפה כחפירות הצלה, מאחר ומצאו גלוסקמאות בשוק יריחו.

כל השטח ההררי מערבית לארמונות ועד למרגלות דיה הוא שטח מערות הקבורה. גלוי לעין שכל השטח מלא מערות. השטח בסכנה בגלל הבניה הערבית הכובשת .אונ. חיפה חשפה חלק מבית הקברות ואת הממצאים העבירה לחיפה. יש לחשוף עוד מערות ולשמור עליהם.

אחת המערות הגדולה שנמצאה זו מערת גולית,כנוי ליועזר שהיה גבוה (1.65). מן המערות לומדים מנהגי קבורה עתיקים שנשמרו היטב באקלים היבש של יריחו, אנו לומדים שכל הצבור היה כוהנים שעבדו בירושלים וגרו ביריחו. בית הקברות נותן תמונה של שלושה דורות שנטמנו  ברצף. (ע' במאמר באתרjewishjericho.org.il))

הארמונות נבנו בששה שלבים ע"י שלושה מלכים. הראשון הוא יוחנן הורקנוס נכדו של שמעון בן מתתיהו. בתחילה הוא הקים שם את האחוזה המלכותית של עצי פרי מיוחדים ליריחו- תמר, אפרסמון, .

מפעלי המים שלו אדירים. הוא קיבל את המים מנחל פרת. ( היום לצערנו הערבים כבשו ובנו שם). אחרכך הוא בנה מגדל שמירה בקצה הדרומי, על הנחל מתחת לקפרוס. אחרכך הוא הרחיב את הארמון מערבה עם ברכות. בנו אלכסנדר ינאי הרחיב את מפעל אביו ובנה את הברכה הגדולה שאין כגודלה . הביא עוד מים מנויבה ומעיין דיוק ועוג'ה.

דרומית לברכה הוא בנה את הפבייון כדי להשתעשע במתרחצים.

בברכה הזו נתבע אריסטובולוס השלשי ע"י הורדוס טרם היה למלך.

אחרי מותו של אלכסנדר ,אשתו שלומציון  בנתה את ארמונות התאומים דרומית לפבייון תוך כדי חפירה עמוקה כדי לא להסתיר את הנוף. הנה הבית המשותף הראשון בתולדות. מוקף בגנים וברכות נוספות.

כאן יש בית כנסת מתקופת בית שני עתיק ביותר.

מן האתר יש ללמוד את שיטת בניית המקוואות מתוחכמת לא פחות מהיום.

הורדוס בתקופת מלכותו בונה שלושה ארמונות. השלישי המפואר ביותר, אחרי קבלת הפרס של בניה מפוארת בארץ ע"י אוקטביוס- נבנה בבנאים- אומנים מאיטליה, וסגנונו לא מוכר אלא משם. כאן קיים אולם הכנסים הגדול בארץ, נחל פרת חוצה את הארמון כאשר בצד הדרומי יש תל מלאכותי לחדרי קבלת הפנים. הוא בונה בנחל ברכה ענקית לשיט.

שתי רעידות האדמה השאירו לנו מספיק שרידים כדי להתפאר מן המורשת.

כל זה קורה 170 שנה לפני החורבן ואחרי מותם של מש' החשמונאים. הפאר האדיר של התקופה   מפחיד כאשר בעקבותיו מגיע חורבן. יש לעיין על כך לתקופתנו שהשפע  מאיים מכל הכיוונים עד איבוד ואיבון המצפון.

יש לבוא לבקר וללמוד.

היום אפשר להגיע ברכב עד לארמונות ומערות הקבורה ללא צורך בתאום עם צ.ה.ל.

 

 

 

לשם סיום

עלינו לשבח  ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב' יא')

                             הקטע השני נכתב ע"י עכן שעשה תשובה ומדבר בלשון עתיד: "על כן נודה......)

זו תפילה השגורה ביותר בפינו יחד עם "שמע ישראל". שלוש פעמים ביום , חמש פעמים בראש השנה ועוד.

"עלינו לשבח"  זאת הצידה לדרך ליישוב הארץ והקמת מלכות  שדי .יהי רצון אמן

 

אחרי דבר

 

המסע אל יריחו- זקן מופלג יונק כתינוק


 

הכותרת נלקחה מספורי רבי נחמן ומבטאת את יכולת ההתחדשות בכל עת. אחת הססמאות של רבי נחמן להיות בשמחה= להתחדש כל יום, ז.א. לראות כחדש כל יום, השגרה היא האוייב.

יש שם ספור של אוניה שטבעה והנוסעים ניצלו על גבי פנס ים. הם יושבים להם ומספרים ספור כל אחד המוכיח מי זוכר זמן קדום ביותר.הזקן ביותר זכר אף את דרכה של הטיפה הראשונה של הזרע.

אינני באה לחדש לכם דבר אלא להביא הבט של פנימיות בדברים ידועים. הבט כזה מחייה , משמח מרחיק שעמום, כעס וכו'

 

זו דרך שתחילתה ביוון בשאלוניקי היכן נולדתי בשנת תש"ח. שנה שבה הוקמה המדינה ואולי ההתלהבות סביב לרעיון הגדול של שיבת ציון והקמת מדינה ליהודים חדר לנפשי עמוקות ללא מילים או לימוד שאני זוכרת..

תולדות העם יספרו על הדרך הלאומית . אני כפרט מתלופפת דרך גואלת עולם.

40 שנה הלכו בנ"י במדבר להגיע ליריחו    .לשמחתי , איזה פלא ,זכיתי אחרי 40 שנות חיים בארץ להתקרב  ולהתיישב בבית חגלה על פני יריחו, גלגל המקראית. זה פלא גמור. כי עשרת השנים שבהם טיפלתי ביריחו הייתי מגיעה מרחוק. (מהסכמי אוסלו ועד שנת  תש"סא)

לפעמים הגעתי לבד ליריחו, ושואלת עצמי מה אני עושה כאן לבד.....הייתה תשובה אחת: "אני מראה נאמנות כחייל לקצין שהנני מוכנה ללכת- מחכה לצווי" כשהתיישבתי בבית חגלה ראיתי זאת כתגמול להליכה העיוורת לפני כן ביריחו.........

לעם ישראל אלה היו שנות לימוד תורה, 40 שנות הכנה כדי להבין מהי קדושה. בנ"י צריכים להגיע לגלגל כדי לכרות ברית. המקום שמסוגל להסיר את חרפת מצריים,זהו עוון החטא. רק המקום הזה מסוגל. מה פרוש "המקום הזה מסוגל"

מה זה המסוגלות הזו? אנו למדנו בעידן של הטכנולוגיה שאנו מתגברים על מגבלת המקום- ע"י אמצעים זריזים של דאר אלקטרוני ופקס, וטלפון  ותעופה, רכבת והסעות המרחקים התגמדו. מערבבים מקום הלידה עם מקום הבגרות וכן הלה- אין משמעות למקום כביכול.

ואז בא התורה אומרת לך אין כניסה לארץ אלא רק מן המקום הזה :ירדן יריחו. תמוה! מה עוד שמשה רבנו כבש לפני כן את כל הרי מואב והיה יכול לחצות את הירדן מכל מקום. אפילו לא! אילו נכנס מן הגולן! התורה מציינת שש פעמים שצריך לחצות את הירדן מול יריחו- ירדן יריחו.

הירדן הוא הסוד הגדול. מקום יחידי בעולם המחבר מים מתוקים למים מלוחים. מול יריחו עומדות מאזניים בין חיים למוות ובין מוות לחיים. שהרי הירדן כולו כשמו, דין וירידה. שהרי ים המלח הוא העונש הכבד של אנשים רשעים. והנה איזה פלא , בנ"י צריכים לחצות את הירדן מול יריחו  כדי לתקן את העוול. רק בנ"י יכולים לתקן את אנשי סדום. יהושע בן נון אומר לבנ"י בתוך הירדן "בזאת תדעון שאל חי בקרבכם...שתנחילו את הארץ............." הם העבדים, בני העבדים יצליחו להחליף את פני הארץ. הם בני העבדים כדי להתפאר מגודל הנס. שהרי כולם יודעים שלא מגיע להם, או זה בגדר יכולתם.

ומי אנחנו היום שכבשנו את הארץ? הצללים של השלדים של המשרפות...... נס גלוי.........(לכן השלטונות לא מוכנים להשלים עם הנס.)............

כאן יש הבטחה לתיקון, הכל מתחיל מכאן.

כאן נולד עם ישראל בקבלת תורה בערבות מואב וחציית הירדן וכריתת הברית בערבות יריחו. כל זה אחת. הבריח של ארץ ישראל. שמחבר את שני אברי הירדן בברית. המביא תיקון לארץ ולעולם בברית עם אלוקה על בשרנו. התיקון לארץ ולעולם כולו הברית שהולכת לשנות את פני הארץ והעולם. ברית המילה מחייבת קדוש המשפחה המשנה את פני החברה כולה.

כאן הסף של הארץ- תיקון הברית הוא היסוד באדם, ובארץ תיקון הברית ביריחו הופכת אותה לעיר מקודשת אשר ביסוד הארץ.

עתה אנו מבינים שירדן יריחו הוא זווג של כח המשנה מציאות, המשלב את הדין עם השפע בדרך סוד התורה. ירדן יריחו הוא מנוף כח ההופך את הארץ הכנענית לארץ הקודש.

אלה הכלים הנמסרים לעם כדי לעשות את המהפכה. מהפכה מצמררת. "של נעלך מעל רגלך" ,נאמר ליהושע "המקום קדוש". לשרוף ולהרוג את כל העיר- זו מהפכה שורשית, עמוקה שלמעשה היא מתרחשת בשלבים עד שמגיעים לדוד המלך שהוא השיא- הוא המשיח.

רמזנו קצת על העוצמה של הכניסה לארץ.

כולנו יודעים שאין מקום חלופי להר מוריה בשביל הר הבית, ובית אל הוא פתח השמיים לחלום יעקב.

איזה פלא! מקום או סלע הם אחד משמות ברוך הוא. אני חוזרת: המקום "מסוגל להסיר את חרפת מצריים". מסתבר שהמקום הוא בית קבול בעל תכנים. הדומם הזה חי ומשפיע למתחבר אליו. אני חוזרת "הדומם הוא חי"

בדרך פלא הגעתי למקום הזה ללא ידיעתי, ללא מודעות על משמעות המקום.

בדרך פלא נוכחתי לדעת שהמקום מדבר. למדתי להאזין ולקבל, לשמוע ולשוחח. איזה פלא! "לא ידעתי שיש אלוקים במקום הזה :"אכן הפך להיות בשבילי מקום הברית, כבני חורין פסח עלנו מלאך המוות.

וכן באופן אישי, ואסביר:

 חציית הירדן קודמת לברית. בעת ובעונה אחת סוגרים מעגלי הגלות ופותחים את עידן ההתיישבות.

 

במישור הפרטי חציית הים התיכון היתה מכרעת כדי לסגור מעגל הגולה ולהתחיל מעגל לך לך.

7 שנים בארץ הקודש היו נחוצות כדי לשרוף את כל החמץ שהצטבר. שרפה ממש שמעלה עשן לשמיים, המכלה סופית את שרידי החטא. כמו כל הדור יוצאי מצריים שהיה צריך כליון למוות במדבר. רק הדור החדש נשאר.   עולם שלם עולה כעולה תמימה .כך למדתי להכיר את העולם של האש ומשמעותו. שבעולם המערבי כל ארבעה  יסודות העולם הם בגדר חידה מעבר למסך. אפילו לא חידה  המעוררת שאלה. כל העולם הטבעי מעשה יה'  מוסתר מאחורי המסך האנושי- הכל יכול  (כביכול) .

יש מקום לקרבן עולה הנשרף כליל לה'. האש הוא היסוד המפרק את החומר כליל וע"י כך הוא משחרר את הרוח שבו. (זו פנימיות הקרבנות)

ובכן בכל מפגש בלתי בוגר של החומר ברוחו שלו, האש מכלה אותו. האש הוא הכלי המטהר את העולם מן השעטנז. מן הצרעת. הכוונה לחיבורים לא כשרים של חומר עם רוח האש מטהרת אותם ומשחררת את רוח מכלאה  בגוף החומרי.

בית המקדש המכפר את חטאי ישראל מבוסס על אש- האש שורפת הכל, ויורדת מן השמיים- אש קודש המשחררת את הרוח! יש אש תוצאה של שאננות האדם- ואז היא מבטאת עונש למצב רוחו הלא תקין. ויש אש שיורדת מן השמיים לכלות את הטמא! זה וזה רצון ה' לטהר את העולם.

לא פשוט מה שמתואר כאן, כי לא אוהבים אש, כי האש מסכנת אותנו, האש פרושה מוות. איננו מבינים מתי חומר ורוח מחוברים היטב או לא. למשל שרפת שני בני אהרון זו דוגמה נפלאה על רוח שלא עמדה בכלא הגוף והייתה חייבת להשתחרר. כל ההזהרות לאהרון הכהן ובניו איך להתקרב לקודש על מנת "ולא ימותו"- הבגדים הקרבנות כל זה מגן עליהם כדי להתקרב אל הקודש ללא מיתה.

אני עליתי באש ללא מיתה...............

מה שנשאר זו הרוח האיתנה שטרם נטמאה...........[סבתא! קוראים לי!]

 

  בהיותי צעירה האמנתי על פי תורת  הקיומיות של סארטר על כוחו של האדם המשתווה למלך. משם הדרך הלכה והובילה אותי למקום הנמוך ביותר בעולם, אליו הגעתי תוך עבודה עצומה לבטול עצמי . דווקא במקום הזה אליהו הנביא מתרומם לשמיים חי. והנה פתח השמיים- אחרי שמגיעים לסף מתגלה המרום.

עוצמה זו מעניקה שמחה עמוקה בלתי מעורערת.

 

טרם כבשנו את יריחו. רק נמצאים בסף ויכולים להתגעגע כי התקרבנו מעט!

לא ידעתי עד כמה העולם הגשמי של אבנים וחול- נוף הארץ ,יש לו משמעות רוחנית כה יקרה. הנה רמז עצום איך להביט לעולם הגשמי, כיוון שעל פי השפעות הגוים זלזלנו בו. דורכים על האדמה. זהו! דורכים על האדמה, דורסים, אונסים! זה מובן מאליו.

אך יהושע ומשה מצווים  לחלוץ נעליים- המקום קדוש! הכהנים הולכים יחפים בבית המקדש! אנו מצווים ללכת יחפים ביום כפור!

למדנו אצל הגוים להתחבר לרוחני הנמצא גבוה גבוה- הוא החשוב ובאדמה צריך לשים חציצה. נעליים הוא מסמל מעמד חברתי. עני הולך ללא נעליים.

וכאן התגלה לי  עד כמה העולם הרוחני טמון בתוך האדמה וכי האדם יכול להתחבר אליו כפשוטו. פתאום אתה מבין מה מצוות סוכה- להתחבר עם מעשה ידיו ית' שמו ,כפשוטו. אתה עטוף במצווה. בישיבתך בסוכה , אתה סומך בקב"ה שיגן עלך, אתה יושן וחי בסוכה כדי להביע את בטחונך בה'

דרך כל כך ארוכה כדי להגיע לנשק את האדמה- כמו שמנשקים ספר תורה- הכתוב ע"י אדם- אך האדמה אין לה חצצה בינה ובין הקב"ה. היא אחת משמותיו(סלע).

בזמנו למדתי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. חיפשו אמיתות, חיפשו אידאות, אך אני התרשמתי מלייבניץ יוצא גרמניה במאה ה17. הוא טען שהאמיתות נמצאות במונדות- מושפע מארסטו- הכוונה ליסודות  הפרטיים הבונים את העולם. מאוד התרשמתי ממנו. רק עתה אני מבינה שזה היה מבוא  בשבילי לרמוז לי לאן אני צועדת. אז לא ידעתי מיהדות דבר. 

בגיל המופלג אליו הגעתי פתאום אתה מבין! פשוט! הפשטות מביאה לך את הקדושה ללא מחיצות.

כאן בסף המדבר (כמויות) האבק הן החציצה האחרונה של השכינה. כאן מבינים מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר ולא ביער או במים. האדמה הערומה הזו מצמיחה. היא כלי קבול לדבר רוחני המכיל אותה. בין ארבעה היסודות הרוח הוא היסוד הדק ביותר- האתרי- כדי לספוג את הרוח העצומה שבדבר ה'. למים יש משקל, לצומח יש צורה וצבע,  האש הוא לא-חומר, רק למדבר  יש בו רוח. המדבר הוא הרוחני ביותר. הירקות, הצמחים , בעלי החיים, האנשים הם צבאות ה' יתברך, התפאורה,  הלבושין של העולם המסתיר את הרוח. ככל שהלבושין הללו מפוארין יותר, מעוצבים, יקרים, מדוקדקים מבחינת העשיה והטכסיות, כך הגשמי מסתיר את עולם הרוח.

רק במדבר הנטול מכל זה אתה מגלה  את הרוח.

כאן אתה חופשי מן המטלות האנושיות  וכמו ילד קטן אתה יכול לרוץ בין הגבעות לשיר שיר הודיה.

 

 

 

 

 

 

 

 

שירי הלל

בקצה העולם

יושבת אני לכאורה לבד

ומנהלת מסע אל ארצי

תוך הטמנה לאדמה קריעות הלב

כאן בקצה העולם קם לתחיה אמונה תמימה

של טוב, של גלוי הלב והשמחה

ללא טובת הנאה.

 

האם זה משא פרטי?

כאן נולד עם

מכאן יושפע העם שוב לברית התחדשות עם שמייה

 

 

 

 

 

 

חולת אהבה אני.....................................

 

לעולם לא השתחררתי מעוצמה זו שעטפה אותי

במימדים כאלו שחשבתי..חולה אני

כסומה הלכתי אחריו כל הדרך

לפעמים הרהרתי

מודעת אני בכלל על מה אני הולכת?

כשהחלטתי לעזוב את יוון ולשוט ארצה

זה נעשה בבת אחת ללא הרהור

כשהחלטתי ביום כפור

שהיום אני מתגייסת לתורת ה'

כשפגשתי את בעלי

פשוט קבענו תאריך

גדלתי את הילדים באחריות ובטחון כאילו אין דרך אחרת

כשהתגייסתי ליריחו חתמתי על העמותה ללא הרהור

נאבקתי על המחסומים ,ישבתי בכלא, עמדתי חודשיים מחוץ למחנה ללא שום ספק

ישבתי בבית חגלה

ללא מים

עם אנשים מוזרים

תוך מאבקים על

בעמידה איתנה מול הצבא, מול הגוים

מול הסקרנים והגנבים

כי מה בכך

קבלתי את הגרעין

כדבר ה'

ללא ערעורין

כי חולת אהבה אני....................

 

דרך זו ללכת אחריו

כחייל נאמן

מביא

גלוי הבריאה בעיניים אחרות של אוהב

המצרף לצבא ה'

שמחה

להיות שותף פעיל

בדרך

אשרי העם שככה לו   

 

 

 

ספור בערב יום כפור

 

משהיתי צעירה מאוד , ילדה ממש אני זוכרת את התחושה הקשה אפשר לומר אך נהדרת של אהבה שחונקת אותי. אז אפילו לא ידעתי להגדיר מה זה. חשבתי שאני חולה.

אכן כל חיי הייתי חולת אהבה. סבלתי רבות בתור צעירה כי לא היה נשוא לאהבה הזו. כוחות אלו כמעט חנקו אותו וסבלתי מאוד.

כך היד העליונה שלא הכרתיה, דחפה אותי חזק לבוא ארצה. אין דבר העומד לפני האהבה. אהבתי את הארץ. במלחמת ששת הימים ראיתי את הנס. נדהמתי.הבנתי שיש עוד כח אוהב הרבה ועושה בלי די.

ההתחלה בארץ הייתה קשה. הרבה פחדים, בהיותי לבד, בלי שפה, בלי משפחה בלי מכרים. אך כח האהבה דחף אותי ללמוד שפה, להכיר ולהתקדם. אהבתי פילוסופיה , למדתי להכיר את חיפוש האמת עד שנוכחתי לדעת שהפרווה העבה של האני לא נותנת לאישים הגדולים אלה להתקרב לאמת.  

אך אני חיפשתי את האמת.

אהבתי צילום. עסקתי בשמחה עד שגיליתי שנשוא הצילום הוא האור. והוא משל לאור גדול ממנו אנו חיים.

עם מלחמת יום כפור  עשיתי תשובה. גליתי את האמת. גיליתי את האוהב הגדול, גיליתי המחיה והממית, שמחתי להיות חלק ממנו. אך נפצעתי קשה ולא ידעתי עוד לחייך. אך האהבה הרבה שמרה עלי ומצאתי אוהבים וחברים וחיים אחרים של תשובה. גיליתי שיש אהבה אינסופית, וככל שמקבלים ממנה יותר יכולים לעמוד בנסיונות.

אהבתי את בעלי, את ילדי. האהבה האינסופית ירדה לפרטים קטנים שהטישו אותי לפעמים.

השלטונות מסרו  את הארץ. אך אהבתי אותה. החלטתי ללכת בהתמדה לבקר, לחיות לשמוח להחיות את הארץ. אהבתי את יריחו.

האהבה ראתה פרות: את בעלי וילדי היקרים ואת הארץ. ההשגחה נתנה לי לגור בחווה קטנה ולעבוד אותה. האהבה הפכה למשמעת קשה ועמידה בקשיים ללא מענה.

אז החלטתי שהאהבה היא התשובה. "על כל הקשיים תכסה האהבה"

קשיים של בדידות, של בטחון, של מים, של תקציבים ולכל מצאנו מענה בזכות האהבה. לפעמים זה לקח זמן

התלהבתי תמיד מחדש לראות איך הוא פותר את הבעיות. גודל הניסים כגודל הקשיים

הגעתי לשמחה פשוטה, כי הסרתי את כל המחסומים החברתיים הנותנים לחברה כח. ראיתי את יצירת האדם לפעמים כופרת במציאות אלוקית, למדתי ללכת בכוחו יתברך ואז ראיתי את המעשה האנושי על האדמה כמעשה שוא. ראיתי את החשיבות של התשובה.

בניתי בית פשוט והיה קשה לאנשים לקבל. לא יכולתי לתת להם פינוקים. הם לא הבינו  מה זה אהבה, פשטות, אדמה, אהבה ללא מיצרים, שמחה.

האנשים כבולים המיצרים,דינים, כופסאות שהם יצרו לעצמם. המפגש שלי אתם היה קשה. היה צריך להשקיע הרבה מאמצים כדי לתת להם משהו אחר.

לי לקח שני חיים, דרך ארוכה, איך לתת להם להבין?

מן המקום הנמוך בעולם שמתחבר לגבוה ביותר- יש נשימה אחת של אש, אהבה, פשטות, סף של אדמה עם רח החיות עצמה.

יש אזניים לשמוע? את הניגון העתיק של השלווה המתחבר לצללי הבריאה. עורו עורו חברים יש אוהב, הוא דואג לכם. הקשיים והשמחה הצער והאושר כולם כלים שלו

חתימה טובה