חודש מנחם אב

למה בוכים? על מה יש לבכות?

כולם חיים בשפע גשמי על מה יש לבכות?

בדיוק על זה יש לבכות. השפע הגשמי עולה על השפע הרוחני. איפה המקדש שלנו?, איפה יריחו שלנו? איפה שכם שלנו? איפה עזה? איפה הרי מואב?

איך נתקן את הגרוש? גרוש יריחו, ימית, גוש קטיף והשומרון, עמונה?

אדישות מגבירה את הכאב. מתפתחת אדישות כי לאנשים אין פתרון נראה לעין. אז מחליטים להשלים עם המצב. לא בוכים כי התרגלנו ביום ט באב לבכות. בוכים כי חסר לנו חסרה לנו המציאות המתוקנת של גאולת הארץ, של תקון המדות, של תקון הקודש ע"י המקדש למרות שעלינו ארצה, למרות שיש שלטון יהודי.

על אלה אנו בוכיים כי יש אפשרות לתקן.

מציאות הגאולה היא מתבקשת מאליה מתוך הגולה. כך עולה שבהדרדרות הנמוכה ביותר של הגולה אז עולה הגאולה.......תאריך י' באב הוא יום המשיח. לכן איננו פוחדים מלרדת בקינות ובכיות כי יודעים שככל שיחסר לנו הגאולה כך היא תגיע מהר יותר.

לא רק משמיים יש התקדמות לקראת הגאולה. אלא גם במנגנון החברתי, ככל שנחפש פתרונות טובים לחיים חברתיים כך נמצא ונגיע אלהם תוך מנגנון השלטון או מחוץ לו. ס"הכ התורה  הראתה לנו דדך חיים חברתיים שכעת אנו רחוקים ממנה. יש להצטער על המנגנון הקיים כדי לקדם מנגנון תורני של מלכות ושלטון וסנהדרין.

בטו' באב יצאו הבנות לשדה  ברקודים כדי למצוא זווג

 הדבר בא כפתרון להדרדרות של שבט בנימין והדאגה לשלמות עם ישראל בשבטיו.

  הקצוניות הזו מן הבכי לשמחה מעט מזכיר לנו את הקצוניות שביריחו, מן הנמוך ביותר לגבוה ביותר, מן הטמא ביותר למקודש

יש לשאוף לגאולה, יש לשאוף למקדש , יש לשאוף לספוח הארץ ויבואו בעזרת ה יתברך.