יום ראשון, 10 בינואר 2021

פירות ארץ הקודש

  

ארץ הקודש מבורכת בשבע מינים

 

"ארץ חיטה ושעורה, גפן  תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"

ברכה זו מתרחשת כסימן של גאולה רק כאשר הארץ בשליטה ישראלית.... אחרת הארץ  מקוללת.....

הארץ שייכת לה' יתברך "לי הארץ" . משם נובעת הקדושה

 יש ארץ קדושה  מיושבת בישראלים ...ויש פירות קדושים.... ארץ קדושה הוא התנאי  ההכרחי ואז "היא נותנת את פירותיה..."

 

למה הפירות הללו ולא אחרות? והאם הן צריכות להיות יחד? מה הסוד של כל אחד? מבחינה גשמית ורוחנית?

 כל הנאכל  מורכב מ4 מרכיבים חשובים ביותר.: מים, חלבונים, שומנים, מחצבים.

מים מאפשרים תנועה של חיים בתא החי. רבוי המים מפרה את התא.

חלבונים הוא עיקר המזון הנצרך לתא לשם גדילה ופיתוח.

שומנים חיוניים לתפקוד כל המערכות. שומנים בלתי רווים בלבד. רק אלה השומנים הנספגים במערכות.

מחצבים. כמות קטנה של מחצבים חיונית לבריאות המערכות. יש מחצבים בצריכה גבוהה כמו 

סידן, ויש מחצבים בצריכה מאוד נמוכה כמו בורון, זהב

הצד האנרגטי רוחני של כל בריה שונה בהתאם למבנה הגשמי והתפקיד שלה ביחס לאדם.

נתחיל מן החיטה:

אומרים חכמנו שהתינוק מהרגע שאוכל חיטה לומד להכיר בין טוב לרע. יוצא שהיא מחזקת את השכל בהיותה עשירה בחלבון. חיטה היא התבואה הבסיסית שהיא קובעת אכילת סעודה. חכמנו התייחסו ללחם מחיטה כמסכם כל סעודה. לכן קבעו סעודה רק על בסיס הלחם מחיטה בעיקר, אבל מבחינת ההלכה הלחם יכול להיות גם מאחד מחמשת דגני הארץ: חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל.  .

שעורה היא תבואה כמו החיטה אבל פחות עשירה בחלבון. לכן האנשים מעדיפים את החיטה , אבל לחם משעורה הוא נפוץ מאוד.

תאנה ורימון אלה שתי פירות  מלאות זרע. הרימון מלא זרעי מיץ והתאנה זרעים לבנים שנאכלים. שתי פירות הללו עטירים  בויטמין  c ובמחצבים. מסתבר שזה מזון בריא ומזין לאדם בכלל. חכמים המשילו את הרימון לתלמידי חכמים ספוגי מצוות ותורה. תאנה הפכה להיות הסמל של ההתיישבות הנינוחה בנחלה .... "איש תחת תאנתו", סמל השלום והבטחון

. עץ הזית הוא העץ המסמל עוצמה אדירה. הוא בעל יכולת גבוהה מאוד בחילוף חומרים ומצליח להפוך את זבל האדמה והאור לזית מלא שמן בלתי רווי

מאוד מזין לאדם, במידה כמעט שלא ניתנת להחליפו. השמן זית נמצא במקדש במנורה ובמשחת הכלים והמשיח מלך וכהן. עץ הזית חי מאות שנים. אחת התארים של האשה הפוריה הוא: "בניה כשתילי זיתים סביב לשולחן".

דבש- הוא דבש תמרים. עץ התמר- הדקל הוא ההפך מעץ הזית. כולו ריק וחלול ונותן פרי מתוק כולו דבש. הדקל- תמר הוא עץ המדבר מצד אחת ומצד שני כל כולו לשימושו של האדם. מן הפרי המתוק כדבש ועד לענפים וידות התמרים לאריגה ועוד..........."צדיק כתמר יפרח" , פרוש שכל כולו נתינה ואין לעצמו דבר. פלא גמור! עץ כזה ענק איך מתקיים בלי גזע חזק?... אז התמר הוא היפוכו של הזית.

גפן: הוא נמצא בעולם התחתון כמו בסדום ואף בעולם ההילכתי, בקידוש על היין בשבת ובחג, מברכים . הגפן ספוג מים עם סוכר עדין מאוד  .  נוהגים לקדש את השבת ולהבדיל את החול. יין ענבים מאוד נהוג ליהנות ממנו בני ישראל. יין ומיץ ענבים הם הרגישים ביותר מבחינה אנרגטית.  לכן מקדשים בהם דווקא. כל הכוונות של המברך/ מקדש מועברות דרכו.  בהילכות כלאים  אסור להיות קרוב לגזע אף לא מתחת לצלו.  הגפן  נמצא באמצע של שבעה המינים , כאשר בצד אחת זה התבואה עם הזית שלושה יסודות מאוד מזינים. בצד השני אלה הפירות המזינים עם התמר הקיצוני שכולו מיועד לקונו.

ראינו שני מינים  של תבואה הכרחית לאדם: חיטה ושעורה

 שנים מזינים כמו רימון ותאנה

שנים קצוניים: זית  ותמר

באמצע עומד הגפן.

כולם ביחד יוצרים............מנורה בעלת שבעה קנים.  היחד יוצר איזון של גוף ונפש בארץ 

ובאומה ובישראלי המצוי.

     . אם בארצות השונות יש משבעה המינים הללו, חסר האיזון, נוחחות כולם באותה ארץ.

קדושת הפירות עומדת בפני עצמה, יש להוסיף לה קדושת הארץ אשר נובעת 

 מנוחחות השכינה .המשמעות של קדושה היא אנרגטית רוחנית. עצמה כזו אנרגטית רוחנית יש  

בפירותיה בזכות ישיבת בני ישראל במקום.         רק בארצנו   

ארנה קובוס


  

 

אין תגובות:

פרסום תגובה