יום ראשון, 20 ביוני 2021

על ריח הקטורת

ספר במדבר על הקטורת בספר במדבר עם ישראל מתלונן למרות שראו את הניסים הגדולים והישועות שמביא להם הקב"ה. אבל ראו גם את התוצאות של החטא. וזה קשה לקבל. התוצאה של התלונות על משה רבנו היא מגיפה, פתיחת פה האדמה, אויב. כתגובה נלחמים נגד האויב (עמלקי), נשמרים משכנות לא טובה שמא יבלעו יחד אתם אל השאול. למגפה הפתרון המידי הוא הגשת ריח הקטורת. 
מה הקשר? מעניין! את חשיבות הריח הטוב, טרם קלטנו בתרבותנו. למרות שחז"ל תמיד השתמשו ב"מוגמר" בסוף הסעודה. לא עוד אכילה של סוג כלשהו, אלא ריח טוב. בריח השתמשו משנים קדמוניות כדי לפייס את האל בעבודה זרה. ובמקדש היה בקודש מזבח הקטורת. הכהן הגדול היה נכנס פעם בשנה אל קודש הקודשים עם ריח הקטורת. 
העישון אצל האנשים אולי קשור לצורך הזה לריח. יש שני דברים הקשורים לקטורת. 1
) הצורך לקטורת. הריח הנוטף מכל דבר קשור לאיכות הרוח בו. לכן בעלי החיים מריחים את הסביבה ואת החיות מסביבן. זה מעביר מידע על הרוח שבהם. יש ריח מסריח שמרחיק אותנו, ויש ריח מסריח שמקרב אותנו....(כתוב במשנה "מי רגליים טובים הם")... מסתבר שאפילו ריח הסרחון ענין תרבותי הוא, כי יש כאלה שמתייחסים אחרת לאותו סוג ריח. למשל זיעה. בכל תולדות האדם היה עישון בשיטות כל שהן. האם יש צורך לעישון? כאשר הבישול ארוך מדי נודף ריח. למה האנשים מכנים אותו ריח טוב? בגלל שזה מעורר את תאוות האוכל או בגלל שעצם הריח טוב להם? הריח בוודאי קשור לרוח שנושמים. רוח עם ריח טוב מעמיק את הנשימה ומטיב לריאות. העשן עצמו מזיק לריאות. לכן עישון מעל מים רותחים מועיל לריאות. השאלה אם השתמשו בשרפת הצמחים מלכתחילה או כי זאת הייתה הדרך המוכרת. 
בתורה הקדושה יש דברים לנצח ויש דברים חולפים. מסתבר שהריח מאוד חיובי ונחוץ לאדם. שריפת הקטורת הכרחית גם כמקבילה את הקרבנות. רק לא כדי לנשום אותה מקרוב ובאופן קבוע. 2
) הרכב הצמחים שמעלים עשן מאוד מעניין הרכב הצמחים. ביניהם יש אפילו אבנים: כמו מור , בורית ומלח וחמר חיוור עתיק, ויש חלבונה שמסריחה, ויש קליפות של גזעים כמו קינמון וצפורן.... זה בהרכב הקטורת, אבל כמובן אפשר לקחת כל אחד מהסוגים הללו להריח כשנשרפים לעצמם! 
ואיך הצירוף הזה של 11 הסוגים מביא קדושה? 
תחושתי שלי שזה כולל מכל הבריה של הדומם והצומח כדי לעלות לקדושה. אמרו חז"ל שהריח הוא חוש המשיח. כי הריח הוא חוש רוחני וכנראה הוא חוש הנפש. לכן גם הפרחים שמריחים על פי רב שייך לנפש. לכן ד"ר בך חשף את הפרחים והצמחים המשפיעים לנפש, ז"א מידות האדם. אבל בקטורת יש את הריח מן העשן. ואילו בפרחי בך יש כוחות אנרגטיות בלבד שנפלטות מן הצמח או פרח. מה מעמדו של העשן? מה מידת ההכרח שבו?  אפשר בהשפעת אדים רותחים לקבל את הריח הנודף שחוסך את השפעת העשן. בעולם העכשווי מעלים ריח ע"י דילול באלכוהול ומכינים בשמים. האם זה יכול להחליף את העשן ? המים הרותחים והגחלים הבוערים עושים את אותה העבודה: מפרקים את הצמח ומשחררים את הריח מן הגשמי, החומר היבש. האדים מתרוממים שמימה אז למה עשן? היתרון של העשן הוא הפסולת. האפר שנוחת על הארץ לעומת העשן עם הריח שעולה השמימה. כל עוד אין אפר גמור אין חילוף חומרים סופי המשחרר את הריח בעשן. הריח האחרון הזה הוא הוא הרוח של החומר ,של הצמח שהיה ועתה כל כולו הופך להיות אפר וריח. כנראה שה11 סממנים של הקטורת במקדש יכלו להעניק לעם ישראל תחושה של שלמות ושלווה. כשהקריבו את הקטורת הגיעו לשלום עם הבריאה מאחר והריח לא מעורב בחטא ,עשן הקטורת היה נכנס לקודש קודשים. 
 ארנה קובוס

יום ראשון, 21 בפברואר 2021

המשך על הנגיף

בקשר לנגיף (במשך) אין ספק שהטירוף הנוכחי בקשר לנגיף הוא תוצאה של הטירוף הקודם הקשור לערכי יסוד בחברה הישראלית. ז.א משבר עמוק בקשר לזהות האדם וזהות הישראלי בפרט. המשבר הזה הוא עולמי ואינו מקרי אצלנו דווקא, אלא שאצלנו הוא משמעותי הרבה יותר. כיוון שלישראל יש תורה המציבה ערכים בסיסיים בחברה. טישטוש ערכים אלו פוגע קודם כל בחברה וראשית כל בקשר שלנו אלוקה. אני מדברת על החד מיניות, על פריצת הצניעות, על שבירת המשפחה, על איבוד לחלוטין משמעות זכר ונקבה! מיותר לומר שכל העולם מבראשית בנוי על המתח בזוגיות בין זכר לנקבה ומה שנוצר ביניהם. הפריצה אל חדר החדרים של הזוג מבטלת את הטבעיות והייחודיות הפרטית של כל זוג וזוג כאשר הם. הפריצה הזו זועקת אין איסור הכל מותר, הכל הפקר! החברה הישראלית ככלל נפגעת והצעירים מתבלבלים בקשר לדרכם! הזעקה: "מותר הכל" היא חמורה מן היצריות כיוון שהיא התרסה שכלית אלוקה לשם הפקרות. התערבות הקורונה תוך כדי כך, מהווה רמז למצב החולני ולהבראתו. הנגיף פגע בציבור באלה בחולשה רגעית ולאלה במיתה. נגיפים ומגפות באות לעולם בגלל פגיעה בערכים בסיסיים בישראל כמו: דיבה על ארץ ישראל, דיבה על המנהיגות וגלוי עריות. בתקופה שלנו פוגעים בשלושתם. מוסד המשפחה במשבר עמוק, רכילות ולשון הרע בין אנשי ציבור, מזלזלים בקרקעות ונותנים לאויבים להשתלט עליהם ללא ערעור. אני קוראת לציבור שהכפת לו למרד בשלושת התחומים הללו כדי להציל אותנו. 1) ללמד בחינוך הממלכתי והפרטי בכל המגזרים את משמעות הזוגיות בבריאה ובאדם. מזה ניגזרת צניעות פרטית וכבוד לפנימיות הפרטית. 2) לקום ולכבוש את קרקעות הארץ בכל מקום ומקום באופן פרטי וציבורי בכל דרך אפשרית במסירות נפש. אין ממה לפחד. אתה מקיים מצווה והוא שומר עלך. 3) לכבד את נבחרי הציבור. אפשר להחליפם אבל אסור לדבר לשון הרע. בכל מקום שמתעורר רע זה קורה בגלל העדר הטוב. אם מעוררים את הטוב הרע נעלם ונמס מעצמו. לא צריך להתנגד אליו. בהרבה אהבה, בהצלחה ארנה

יום ראשון, 10 בינואר 2021

פירות ארץ הקודש

  

ארץ הקודש מבורכת בשבע מינים

 

"ארץ חיטה ושעורה, גפן  תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"

ברכה זו מתרחשת כסימן של גאולה רק כאשר הארץ בשליטה ישראלית.... אחרת הארץ  מקוללת.....

הארץ שייכת לה' יתברך "לי הארץ" . משם נובעת הקדושה

 יש ארץ קדושה  מיושבת בישראלים ...ויש פירות קדושים.... ארץ קדושה הוא התנאי  ההכרחי ואז "היא נותנת את פירותיה..."

 

למה הפירות הללו ולא אחרות? והאם הן צריכות להיות יחד? מה הסוד של כל אחד? מבחינה גשמית ורוחנית?

 כל הנאכל  מורכב מ4 מרכיבים חשובים ביותר.: מים, חלבונים, שומנים, מחצבים.

מים מאפשרים תנועה של חיים בתא החי. רבוי המים מפרה את התא.

חלבונים הוא עיקר המזון הנצרך לתא לשם גדילה ופיתוח.

שומנים חיוניים לתפקוד כל המערכות. שומנים בלתי רווים בלבד. רק אלה השומנים הנספגים במערכות.

מחצבים. כמות קטנה של מחצבים חיונית לבריאות המערכות. יש מחצבים בצריכה גבוהה כמו 

סידן, ויש מחצבים בצריכה מאוד נמוכה כמו בורון, זהב

הצד האנרגטי רוחני של כל בריה שונה בהתאם למבנה הגשמי והתפקיד שלה ביחס לאדם.

נתחיל מן החיטה:

אומרים חכמנו שהתינוק מהרגע שאוכל חיטה לומד להכיר בין טוב לרע. יוצא שהיא מחזקת את השכל בהיותה עשירה בחלבון. חיטה היא התבואה הבסיסית שהיא קובעת אכילת סעודה. חכמנו התייחסו ללחם מחיטה כמסכם כל סעודה. לכן קבעו סעודה רק על בסיס הלחם מחיטה בעיקר, אבל מבחינת ההלכה הלחם יכול להיות גם מאחד מחמשת דגני הארץ: חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל.  .

שעורה היא תבואה כמו החיטה אבל פחות עשירה בחלבון. לכן האנשים מעדיפים את החיטה , אבל לחם משעורה הוא נפוץ מאוד.

תאנה ורימון אלה שתי פירות  מלאות זרע. הרימון מלא זרעי מיץ והתאנה זרעים לבנים שנאכלים. שתי פירות הללו עטירים  בויטמין  c ובמחצבים. מסתבר שזה מזון בריא ומזין לאדם בכלל. חכמים המשילו את הרימון לתלמידי חכמים ספוגי מצוות ותורה. תאנה הפכה להיות הסמל של ההתיישבות הנינוחה בנחלה .... "איש תחת תאנתו", סמל השלום והבטחון

. עץ הזית הוא העץ המסמל עוצמה אדירה. הוא בעל יכולת גבוהה מאוד בחילוף חומרים ומצליח להפוך את זבל האדמה והאור לזית מלא שמן בלתי רווי

מאוד מזין לאדם, במידה כמעט שלא ניתנת להחליפו. השמן זית נמצא במקדש במנורה ובמשחת הכלים והמשיח מלך וכהן. עץ הזית חי מאות שנים. אחת התארים של האשה הפוריה הוא: "בניה כשתילי זיתים סביב לשולחן".

דבש- הוא דבש תמרים. עץ התמר- הדקל הוא ההפך מעץ הזית. כולו ריק וחלול ונותן פרי מתוק כולו דבש. הדקל- תמר הוא עץ המדבר מצד אחת ומצד שני כל כולו לשימושו של האדם. מן הפרי המתוק כדבש ועד לענפים וידות התמרים לאריגה ועוד..........."צדיק כתמר יפרח" , פרוש שכל כולו נתינה ואין לעצמו דבר. פלא גמור! עץ כזה ענק איך מתקיים בלי גזע חזק?... אז התמר הוא היפוכו של הזית.

גפן: הוא נמצא בעולם התחתון כמו בסדום ואף בעולם ההילכתי, בקידוש על היין בשבת ובחג, מברכים . הגפן ספוג מים עם סוכר עדין מאוד  .  נוהגים לקדש את השבת ולהבדיל את החול. יין ענבים מאוד נהוג ליהנות ממנו בני ישראל. יין ומיץ ענבים הם הרגישים ביותר מבחינה אנרגטית.  לכן מקדשים בהם דווקא. כל הכוונות של המברך/ מקדש מועברות דרכו.  בהילכות כלאים  אסור להיות קרוב לגזע אף לא מתחת לצלו.  הגפן  נמצא באמצע של שבעה המינים , כאשר בצד אחת זה התבואה עם הזית שלושה יסודות מאוד מזינים. בצד השני אלה הפירות המזינים עם התמר הקיצוני שכולו מיועד לקונו.

ראינו שני מינים  של תבואה הכרחית לאדם: חיטה ושעורה

 שנים מזינים כמו רימון ותאנה

שנים קצוניים: זית  ותמר

באמצע עומד הגפן.

כולם ביחד יוצרים............מנורה בעלת שבעה קנים.  היחד יוצר איזון של גוף ונפש בארץ 

ובאומה ובישראלי המצוי.

     . אם בארצות השונות יש משבעה המינים הללו, חסר האיזון, נוחחות כולם באותה ארץ.

קדושת הפירות עומדת בפני עצמה, יש להוסיף לה קדושת הארץ אשר נובעת 

 מנוחחות השכינה .המשמעות של קדושה היא אנרגטית רוחנית. עצמה כזו אנרגטית רוחנית יש  

בפירותיה בזכות ישיבת בני ישראל במקום.         רק בארצנו   

ארנה קובוס