ב"ה
"אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (וזאת הברכה, שביעי י')
זה הספדו של הקב"ה על משה רבנו. עדות מפי הגבורה על מעמדו הגבוה של משה רבנו.
ובפסוק ה' הוא מכונה "עבד ה' “.
אין
לנו דמות בתולדות האדם בכלל בעלת מעמד כה גבוה ומצד אחת ומכונה "עבד" בצד שני.
משה
אינו נערץ ע"י הצבור, “לא ידענו מה היה לו" אומרים עם ישראל כשהוא מאחר
לרדת מן ההר.
משה
כולו שייך לה' . כולו עבד ה'. ז"א שמשה כשהוא הופך לנביא, בתהליך הארוך שהוא עובר
בחייו נהפך מבן מלך חזק, אמיץ , מבעל משפחה לעבד. ז"א הוא נצרך לוותר על
אישיותו ועל ענייניו האישיים לחלוטין. משה מצליח להגיע לביטול עצמי גמור כי הוא
נבחר ע"י הגבורה לעמוד מול ה.'
כל
מנהיג רוחני, דתי, מדינאי הוא במרכז, דואג לעצמו ודרך הגב לצבור סביבו. כל מנהיג
שהכרנו בעולם זועק את "אני" שאליו כולם ישמעו, יכבדו או יזוקו על ידו.
אבל
משה רבנו היה עניו כי היה עבד.
לכן
כשפוגעים בו בני ישראל (פר' קורח) ה' נענה לו, ומגן עליו. הוא נופל על פניו.
כשתוקפים העמלקיים הוא מרים את ידיו לשמיים וכך הוא מחבר שמיים לעם במצוקה ומנצחים.
אחרי מעשה העגל הוא נלחם נגד הכופרים והורג 3000 איש.
כמובן
שמשה רבנו עבר תהליך. לראשונה, בהתגלות בסנה משה מתוכח עם ה' , אין לו עינין לייצג
את העם לפני פרעה, אין לו העניין להיות מנהיג. משה עובר תהליך ארוך שהשיא הוא
בפר' "כי תשא". זו פרשת האוהבים
של משה רבנו עם הקב"ה , שאין כמעט פרגוד ביניהם. משה ידע את ה'.
כמה
מחריד מעמד כזה.
משה
הוא לא אנושי עם הקטנות האנושית, האנוכיות, אבל הוא אנושי באהבתו ודאגתו לעם
ישראל. הוא מתפלל עבורו, הוא מתרץ אותו "העם שלך" הוא קורא, “הרגני
" הוא זועף אם לא תלווה אותנו. מסתבר שמשה רבנו הוא עבד לעמו , למרות שלא
כתוב.
משה
הוא כלי נאמן שלא מצאנו כמוהו. נאמן לאלוקות
עד כלות , נאמן לעמו עד כלות.
עם
ישראל נבחר להיות עם ה' כי הוא למד להיות עבד בגלות. רק עכשיו הוא עולה בדרגה עם
משה רבנו להיות עבד לה'.
חברה
האנושית של רשע וצדיק צריך ללמוד ענווה
וויתור לאלוקות לא לפשע ורשע.
צריך
להילחם בפשע עד כלות למען ה' , העם והארץ כמו משה.
