בס"ד
זה נאמר בספר שמות... זאת אומרת שכל אחד מבני ישראל נושא בתוכו את
האלוהים... בדרך כל שהי, ואז איזה פלא... אתה מגלה כאן ושם מעשים וביטוים של עולם
אחר... ואתה מביט באדם לגלות את הסוד... אך זה אדם רגיל... כל ישראל יש בו ניצוץ
כזה, שבזכותו יש לו נטיות יוצאות דופן... שאלה הם הקוים המאפיינים את המצוות... למעשה,
בזכותם חל שנוי בעולם המעשה והחשיבה כי הקשר לניצוץ מחייב.
כמובן יש גדולים יותר ופחות ובזה היופי.... לראות שלכל אחד יש חלק
ברמה שלו.
מה שמאוד מעניין אלה ישראל שמתנגדים לדבורים מסוג זה אך מעשיהם מראים
כמה הם חיים את הניצוץ... רק שאינם מודעים... עד לתשובה.
בארץ ישראל הניצוץ בולט מאוד... ואלה שמסרבים ללשון זה ,בתבטאים אחרת
אבל מחיים את ארץ הנבואה או מעשי מצוות
אחרים.
יש לי דוד כזה, זקן שברח מן השואה אך איבד את כל משפחתו. לא סולח
לאלוהים על אבדון הוריו ואחיו. חושבני שאנו אמורים לכאוב את הנשמטים ומגיעים לארץ.
מעשיו בארץ ישראל כולם משבחים ומפארים את ההתיישבות. איש זה חשוב יותר לפני השמיים
כי הוא כנה וכואב... הדתיים האלה שמשלימים עם הכאב, כי בא מן השמיים, הם שקרנים.
אנו לא במקומו של המקום. עלנו לכאוב את הכאב למרות שמבינים במחשבה שזה בא לטובת העם והארץ אבל הכאב הוא חלקנו.
לכן ישראל יש לו מקום לתשובה... כי הניצוץ מחייב בנסיבות הנכונות והוא
עושה תשובה פרוש מחפש קרבה קרובה יותר.
לכן ישראל לא יכול להימלט...כמו יונה הנביא שברח בפני ה' יתברך
וע"י כך התקרב אליו יותר.
אשרי העם שככה לו... אשרי העם שה' הוא אלוקיו.
בברכה,
ארנה קובוס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה